Shitah Mekubetzet Nedarim 16a – שיטה מקובצת נדרים טז.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

גמ׳גְּמָרָא: מַנִּי מַתְנִיתִין ר׳רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה לָא שָׁנֵי לֵיהּ קׇרְבָּן וְלָא שָׁנֵי לֵיהּ הַקׇּרְבָּן. אֵימָא סֵיפָא לַקׇּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ מוּתָּר וְהָתְנַן לַקׇּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר וא״רוְאָמַר רַבִּי אַבָּא נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר לַקׇּרְבָּן יְהֵא לְפִיכָךְ לֹא אוֹכַל לָךְ. ^אלָא קַשְׁיָא הָא דְּאָמַר לַקׇּרְבָּן הָא דְּאָמַר לָא לְקׇרְבָּן דְּלָא הָוֵי קׇרְבָּן קָאָמַר.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^בשְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ הָא שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל לָךְ לָא שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ אָסוּר.: גמ׳גְּמָרָא: מִכְּלָל דְּהָא שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל לָךְ דְּלָא אָכֵילְנָא מַשְׁמַע וּרְמִינְהוּ ^גשְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע שֶׁאוֹכַל וְשֶׁלֹּא אוֹכַל שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִדְּקָאָמַר שֶׁלֹּא אוֹכַל שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִכְּלָל דְּשֶׁאוֹכַל לָךְ דְּאָכֵילְנָא מַשְׁמַע. אָמַר אַבָּיֵי ^דשֶׁאוֹכַל שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת מַשְׁמַע הָיוּ מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל וְאָמַר אָכֵילְנָא אָכֵילְנָא וְתוּ שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל דְּאָכֵילְנָא מַשְׁמַע אֲבָל אָמַר לָא אָכֵילְנָא לָא אָכֵילְנָא וְתוּ אָמַר שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל דְּלָא אָכֵילְנָא קָאָמַר. רַב אָשֵׁי אָמַר שֶׁאוֹכַל דִּשְׁבוּעָה שֶׁאִי אוֹכַל קָאָמַר א״כאִם כֵּן פְּשִׁיטָא מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא מֵיקַם לִישָּׁנָא הִיא דְּאִיתְּקִיל לֵיהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. אַבָּיֵי לָא אָמַר טַעַם כְּרַב אָשֵׁי דְּלָא קָתָנֵי שֶׁאִי אוֹכַל. וְרַב אָשֵׁי נָאדֵי מִן טַעַם דְּאַבָּיֵי קָסָבַר שֶׁלֹּא אוֹכַל נָמֵי מַשְׁמַע שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת הָיוּ מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל וְאָמַר לָא אָכֵילְנָא לָא אָכֵילְנָא וְאָמַר נָמֵי שְׁבוּעָה בֵּין שֶׁאוֹכַל בֵּין שֶׁלֹּא אוֹכַל הָדֵין אָכֵילְנָא מַשְׁמַע דְּאָמַר. וְאִיכָּא לְתָרוֹצַהּ נָמֵי לִישָּׁנָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל שְׁבוּעָה דְּלָא אָכֵילְנָא קָאָמַר אֶלָּא תַּנָּא פַּסְקַהּ שֶׁאוֹכַל דְּאָכֵילְנָא מַשְׁמַע וְשֶׁלֹּא אוֹכַל לֹא אוֹכַל מַשְׁמַע.: מתני׳מַתְנִיתִין: זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים וְחוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת ^הכֵּיצַד אָמַר קוֹנָם סוּכָּה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לוּלָב שֶׁאֲנִי נוֹטֵל תְּפִילִּין שֶׁאֲנִי מַנִּיחַ בַּנְּדָרִים אָסוּר בַּשְּׁבוּעוֹת מוּתָּר שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבוֹר עַל הַמִּצְוֹת.:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות נדרים א׳:י״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ב

^ב רמב״ם הלכות שבועות ד׳:כ״ב
טור יורה דעה רל״ז:י״א
שולחן ערוך יורה דעה רל״ז:י״א

^ג רמב״ם הלכות שבועות א׳:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רל״ט
טור יורה דעה רל״ו:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ו:א׳

^ד רמב״ם הלכות שבועות ד׳:כ״ב
טור יורה דעה רל״ז:י״א
שולחן ערוך יורה דעה רל״ז:י״א

^ה רמב״ם הלכות נדרים ג׳:ו׳
רמב״ם הלכות שבועות ה׳:י״ח
סמ״ג מצוות לא תעשה ר״מ
טור יורה דעה רט״ו:א׳
טור יורה דעה רל״ט:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה רט״ו:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ט:ד׳

גמ׳ מני מתניתין דקתני קרבן לא אוכל מותר הא אוכל לך אסור ר׳ מאיר בר פלוגתיה דר׳ יהודה דאי ר׳ יהודה אפילו קרבן שאוכל (לא) לך שרי אם לא אמר כקרבן דהא אמר ירושלם לא אמר כלום. הרא״ם.
וזה לשון שיטה: מתניתין דנקט הא קרבן שאוכל לך מותר מכלל דאי אמר קרבן שאוכל לך אסור ר׳ מאיר היא דאמר לעיל מודים חכמים לרבי יהודה באומר הא קרבן דלא הוי נדר דבחיי קרבן נדר. אבל אי אמר קרבן אסור דאמרן קרבן אימרא דירים עצים כו׳ שאוכל לך אסיר ומוקמינן כר׳ מאיר דאי כר׳ יהודה קרבן שאוכל לך נמי הוה מצי תנא למתני דמותר דלר׳ יהודה האומר ירושלם לא אמר כלום. עד כאן. וז״ל הפירוש: מני מתניתין דתני קרבן לא אוכל מותר דמשמע הא אם אמר קרבן (לא) אוכל לך אסור. ר׳ מאיר היא וכדשמעינן ליה בפרק קמא דכי אמר קרבן שאוכל לך אסור דתנן האומר קרבן עולה ומנחה כו׳ אסור ואמרינן ההיא סתם משנה ר׳ מאיר היא. ושמעינן ליה דאמר נמי דכי אמר הא קרבן שאוכל לך מותר כדאמרינן לעיל מודים חכמים לר׳ יהודה באומר הא קרבן וכו׳ ופירשו חכמים מני ר׳ מאיר היא דאי ר׳ יהודה לא שני ליה בין אמר קרבן שאוכל לך בין אמר הא קרבן שאוכל לך שבשניהם מותר דתנן לעיל האומר קרבן עולה וכו׳ עד ור׳ יהודה מתיר. והא קרבן שאוכל לך נמי דאמרן לעיל בהדיא מודים חכמים לר׳ יהודה באומר הא קרבן וכו׳ מכלל דר׳ יהודה אית ליה הא סברא. ואילו מתניתין קתני קרבן שלא אוכל לך הא קרבן שאוכל לך לא קתני. עד כאן. מתניתין דאמר לא קרבן לא אוכל לך. דהשתא מותר ממה נפשך דאי משמע הכי לא קרבן יהא לפיכך לא אוכל לך לא כלום קאמר ומותר. ואי משמע לא יהא קרבן כי לא אוכל לך נמי מותר דליכא למידק הא אם אוכל לך יהא קרבן דלית ליה לר׳ מאיר הן מכלל לאו. הא דאמר לקרבן ההיא דאסר ביה ר׳ מאיר. שיטה.
וזה לשון הרי״ץ ז״ל: ותירץ מתניתין דקאמר לא קרבן. כלומר שמאריך בלמ״ד לקרבן והילכך אפילו נאמר לא קרבן יהא לפיכך לא אוכל לך לא אמר כלום. וכן אין לדקדק הא שאוכל לך יהא קרבן כי לית ליה לר׳ מאיר מכלל לאו אתה שומע הן והא דקאסר ר׳ מאיר מיירי כגון דאמר לקרבן. עד כאן.
מתני׳ שבועה שלא אוכל לך נשבע שלא אוכל לך משלך. לא שבועה לא אוכל לך אסור דסיפא אכולהו קאי. והשבועה שאוכל לך משום הכי אסור דהכי קאמר מאי אסור משום שבועה מה שאוכל משלך. לא שבועה לא אוכל לך אסור דמשמע הא דאכילנא מדידך יהא אסור לי משום שבועה. והך בבא דשבועה ר׳ מאיר מדקתני זה חומר בשבועות מבנדרים מכלל דתרוייהו חד תנא נינהו וההוא דנדרים הא אוקימנא כר׳ מאיר. ואפילו הכי קתני דלא שבועה לא אוכל לך אסור דסבירא ליה לר׳ מאיר בשבועות מכלל לאו אתה שומע הן דכתיב ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו הא אם לא רחצו ימותו וכתיב נמי מפתח אהל מועד לא תצאו ולא תמותו הא אם תצאו תמותו. אבל גבי נדרים לית ליה לר׳ מאיר מכלל לאו אתה שומע הן אבל באיסור גרידא אית ליה. הג״ה: אבל צריך עיון דלעיל בפרקי אמרינן לא חולין לא אוכל לך בנדרים אסור אליבא דר׳ מאיר דההיא ברייתא אוקימנא התם אליבא דר׳ מאיר. ונראה לפרש הטעם דכיון דמראה ומגלה עצמו ואמר לא בשבועה ובאכילה מוכיח בעצמו שרוצה שתחול השבועה וגם ר׳ מאיר מודה בזה והיינו טעמא דלעיל גבי נדרים דלא חולין לא אוכל לך. שיטה.
וכתב הרא״ם ז״ל וז״ל: לא שבועה לא אוכל לך משמע הא שאוכל תהיה שבועה מכלל לאו אתה שומע הן. ואפילו ר׳ מאיר מודה בה כיון דמוכח דאמר לא בשבועה ובאכילה מגלה דעתו שתחול השבועה.
מצאתי: ובגמרא לא משמע הכי כלל אלא טעמא דהך סופא לפי שתבקש שבועה ללא אוכל לך דבתרה. ואף על פי שהתחיל בלא פירושו הכי לא כמו שאתה סובר או כמו שאתה אומר שאוכל עמך שבועה לא אוכל לך. והכא נמי לי וגם לא דמי ללקרבן לא אוכל. כמו שמצאתי ואין מבין. וכתב עוד שבועה שאוכל. יש במתניתין שבועה דאורייתא ושבועה דרבנן לפי מה שמצאתי בפירוש דלא שבועה לא אוכל לך אסור משום טעמא דמכלל לאו אתה שומע הן ומתניתין אוקימנא כר׳ מאיר דלית ליה וכן מצאתי כתוב כאן. עד כאן.
וכן כתב הרנב״י ז״ל וז״ל: שבועה לא אוכל לך השבועה שאוכל לך לשבועה לא אוכל לך אסור. פירוש דשבועה לא אוכל לך הוא נשבע שלא יאכל משלו. השבועה שאוכל לך דאסור מוקי לה רב אשי בגמרא דאמר שאי אוכל כדבעינן למימר קמן. והא דהשבועה לאו דוקא אלא אגב גררא דקרבן הקרבן לקרבן דתני ברישא נקט נמי גבי שבועה האי סידרא. לשבועה לא אוכל לך דאסור משום דתרי טעמי קאמר לשבועה יהא לפיכך לא אוכל ור׳ מאיר הוא דדריש הכי כי האי גוונא בלקרבן לא אוכל. ורש״י ז״ל גריס לא שבועה לא אוכל לך אסור בשתי תיבות דומיא דרישא דלא קרבן לא אוכל לך כדפרישנא ברישא. ופירש הוא ז״ל דאסור משום דהכי קאמר לא שבועה יהא מה שלא אוכל לך הא מה שאוכל לך יהא לשבועה ולפיכך אסור דמכלל הן אתה שומע לאו. וליתא דהא אוקימנא הא מתניתין כר׳ מאיר ואיהו לית ליה מכלל לאו הן. עד כאן. ויש מפרשים דהכי פירושו לא שבועה כלומר לאו אחד אני אומר בשבועה ומה היא שלא אוכל לך ולכך אסור. הריטב״א ז״ל:
מדקתני הא שבועה שאוכל לך אסור משמע דכל היכא דאמר שאוכל דלא אכילנא משמע. מדקתני שלא אוכל ותני נמי שאוכל מכלל דכל היכא דאמר שאוכל דאכילנא משמע דאי שלא אוכל משמע תרי זימני שלא אוכל למה לי ותו דלא הוה להו ארבע אלא תלת. פירוש הא דתנן שבועות שתים שהן ארבע שבועת בטוי דחייבה עליה תורה קרבן עולה ויורד בפרשת ויקרא או נפש כי תשבע לבטא. שתים ממשמעותא דקרא להרע או להטיב דהיינו שלא אוכל ושאוכל. שהן ארבע מרבויא דקרא בשבועות דהיינו שבועה לשעבר למאן דאית ליה כמו שאכלתי ושלא אכלתי. ואף על גב דאמרינן לשם דברים שאין בהם הרעה והטבה והיה יכול לומר שתים שהן שש התנא לא תני אלא דברים הדומים לראשונים. הרא״ם ז״ל: ותירץ אביי כי שאוכל שתי לשונות משמע והמשמעות הולך לפי הענין שדברו בו תחלה. ואם היו מסרבין בו לאכול ואמר אכילנא ואחר כך אמר שבועה שאוכל שאכילנא משמע. ואף על גב דאמר תחלה אכילנא אכילנא שכפל לשונו ובתמיה דמשמע קצת מלשונו שאין דעתו לאכול מכל מקום כיון שלא גילה דעתו בפירוש תחלה שלא לאכול דאכילנא משמע כמראי (א״ה אולי צ״ל כאומר) שבועה שאוכל דאכילנא משמע אם לא אמר תחלה לשון המורה שאין דעתו לאכול. ועל כן אמר דאי אמר לא אכילנא ואמר שבועה שאוכל הא ודאי דלא אכילנא משמע.
וזה לשון הפירוש לפי גרסתו היו מסרבין בו לאכול. היו מפייסין הימנו שיאכל ואמר אכילנא אכילנא בתימה ותוב אמר שבועה שאוכל דלא אכילנא קאמר. והכי (אמרי׳) קאמר אתון אמרין דאכילנא שבועה אם אכילנא דודאי לא אכילנא. אבל שאר שאוכל דעלמא דאכילנא משמע. והתם במסכת שבועות בפרק ג׳ ברישא דפירקא גרסינן בהדיא אמר אביי כאן בשמסרבין בו לאכול כאן בשאין מסרבין בו לאכול. עד כאן.
שתי לשונות משמע. ולפי מה שאחרים מדברים עמו יש לדונו כמו שמפרש. ונראה לי דפירושא דהא שבועה יהיה כמו לאלה ולשבועה בתוך עמך. הרא״ם ז״ל.
הכי גרסינן אמר אביי שאוכל שתי לשונות משמע היו מסרבין בו לאכול ואמר לא אכילנא לא אכילנא אמר כו׳. שתי לשונות משמע דאכילנא ולא אכילנא. היו מסרבין מפצירין בו לאכול והוא אומר שלא אוכל ואחר כך אמר שבועה שאוכל. והתם ודאי שבועה דאכילנא קאמר דמתניתין דמסכתא דנדרים כשהיו מסרבין בו עסקינן ומתניתין דשבועות בשלא מסרבין בו. ואית דגרסי ואמר אכילנא אכילנא וכגון דאמרי בתמיהא דכמאן דאמר דלא אכילנא דמי. שיטה.
ורב אשי בא לתרץ כי לעולם שבועה שאוכל דאכילנא משמע ומתניתין דהכא דאי אוכל איבעי ליה למיתני ומתניתין משבשתא היא ובא לאשמעינן דלא שנא אמר שלא אוכל או שאי אוכל תרוייהו שבועתא דלא אכילנא קאמר ולא אמרינן לישנא הוא דאיתקיל ליה ושאוכל דעתו לומר אלא שמגמגם בלשונו וכבד עליו הלשון ואומר שאי אוכל כמתניתין אלא דודאי כמו שהוציאו בלשונו נדונינו. רב אשי נאדי מטעמיה דאביי. מתרחק ומסתלק דלא קתני שאי אוכל במתניתין. ואין לומר דמתניתין משבשתא היא כל זמן שנוכל למצוא תירוץ כל שהוא. אי הכי שלא אוכל משמע נמי שתי לשונות כדקאמרת בשאוכל דאם היו מסרבין בו לאכול וגלה בדעתו שלא היה רוצה לאכול כגון שאמר שלא יאכל עמו או שכפל ואמר לא אכילנא לא אכילנא ואמר שבועה שאוכל דלא אכילנא משמע וכל שכן אם אמר שבועה שלא אוכל. ואם גלה בדעתו תחלה כשהיו מפצירים בו ואמר להם אכילנא פעם אחת ובניחותא ואחר כך נשבע ואמר שבועה שלא אוכל איכא למימר דהכי קאמר שלא אוכל דאכילנא משמע דאיכא למימר דהכי קאמר וכי אמרתי לכם שבועה שלא אוכל שאתם מפצירים בי כל כך. ולפי דבריך כמו (שהשביעיו) שהשמיענו דשבועה שאוכל משמע שתי לשונות כך הוה ליה לאשמועינן בשלא אוכל דמשמע שתי לשונות ואמאי קא שתיק מיניה. אלא ודאי ליתא לאביי והתנא מילתא פסיקא קתני דשבועה שאוכל דאכילנא משמע בכל ענין בין מסרבין בין אין מסרבין ומתניתין דקתני שבועה שאוכל אסור משבשתא הוא ושבועה שאי אוכל איבעי ליה למיתני. ולענין פסק הלכה קיימא לן כרב אשי דבתרא הוא וכן פסק הר״ם סוף פ״ד מהלכות שבועות. הרי״ץ ז״ל.
רב אשי אמר שאוכל דהכא דמסכת נדרים שאי אוכל קתני ושאי אוכל הוה ליה למתני. ואי תקשי מאי למימרא היינו שבועה שלא אוכל. מהו דתימא דאף על גב דאמר שאי אוכל לפי השמעות אזנינו והוא אמר שאוכל אמרתי מהימנינן ליה ונאמר דמה ששמענו שאי מיקם לישנא היה ולא גמר שאוכל בבת אחת ונחזיק אנחנו טועים. קא משמע לן מה דקאמר התנא שאוכל אסור שלא נאמין אותו על מה דאמר אחר כן דאיתקיל בלישניה דשמא מתחרט הוא עתה ולאו כל כמיניה. דלא קתני שאי אוכל. כלומר דלא קתני התנא ששמענו שאמר שאי אוכל. רב אשי נדי כלומר מסתלק עצמו מטעמא דאביי כדקאמר דבשלא אוכל נמי אי בהיפוך תליא מילתא הוה מצי התנא למשכח ביה היתירא. אלא על כרחך דמדלא אוכל נקט דוקא שאוכל נמי נקט דוקא ולהשמיענו שלא נאמין אותו כמו שפירשנו וכמו שפסק התנא כן הוא. כן נראה בעיני השיטה וקרוב הוא למה שפירש רש״י. הרא״ם ז״ל. אמר רב אשי שאוכל דמתניתין שאי אוכל הוא. פירוש דבמתניתין דהכא דנדרים גרסינן שאי אוכל לך ולפיכך אסור דהיינו כמו שלא אוכל לך. ופריך בגמרא אם כן למה לי למימרא כלומר פשיטא ותו דהא תנא ליה רישא שבועה לא אוכל לך. ומהדרינן מהו דתימא מיקם לישניה הוא. פירוש עיכוב לשונו הוא שמאריך השי״ן בסגו״ל ושאוכל קאמר שהוא תיבה אחת ומותר. קא משמע לן דסתם נדרים להחמיר ואותו אריכות אנן דנין לשתי תיבות שאי אוכל. אבל שאוכל דשבועות דאכילנא משמע ושלא אוכל דלא אכילנא משמע בין במסרבין בו לאכול ואמר אכילנא או לא אכילנא בין בשאין מסרבין בו כלומר בין שהיו מפצירין בו לאכול והוא אומר להם שבועה שאוכל הרי זו שבועה שיאכל ואם השיב להם שבועה שלא אוכל הרי זו שבועה שלא יאכל. בין בשאין מסרבין בו אלא הוא מעצמו אמר שבועה שאוכל דאכילנא קאמר. ואם אמר שבועה שלא אוכל דלא אכילנא קאמר. ומפני שבגמרא הוזכר זה החילוק דמסרבין בו ושאין מסרבין בו בתירוצו של אביי הוצרך רבינו ז״ל לומר דבאוקמתיה דרב אשי ליכא למפליג בהכי.
מאי טעמא נדרים דאיסור חפצא הוא. פירוש שענין הנדר הוא שיאסור הדבר שאוכל. מה שאוכל הוא כלומר דאי אמר קונם שאוכל לך זה ודאי בא לאסור מה שיאכל משלו ואסור. לא אוכל מה שלא אוכל הוא. פירוש דאי אמר קונם לא אוכל לך מותר דהכי קאמר קונם יהא מה שלא אוכל לך. שבועות דאיסור נפשיה הוא. פירוש שאין אדם אוסר החפץ אלא הוא אוסר עצמו מן החפץ. שאוכל ושלא אוכל דעבידנא ולא עבידנא קאמר וכן הלכתא. הרנב״י ז״ל. מתני׳ האומר קונם סוכה שאני עושה. יהי אסורה עלי כאכילת קרבן ישיבת הסוכה שעלי לישב ונטילת הלולב שעלי ליטול והנחת התפילין שעלי להניח בראשי ובזרועי. בנדרים אסור. אם אמר בלשון נדר אסור לעשותן ואף על פי שהוא מושבע לעשות מצוה מהר סיני נדר חל עליו דנדר חל על (נדר) שבועה. בשבועה מותר. אם אמר בלשון שבועה שבועה שלא אשב בסוכה וכו׳. שאין נשבעין לעבור על המצוות. וטעמא דכולה מתניתין מפרש בגמרא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון